<h1>תוספות ישנים — ר"ה</h1>
<h2>דף נה:</h2>
[ר"ה י"א ע"ב] ומעיינות מתגברין. באייר, כדאמר בשבת [ס"ה ע"א] אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקואות ביומי דניסן, לפי שהנוטפין רבו על הזוחלין, ומפצי ביומא תשרי לפי שהזוחלין של ימי הקיץ רבו, וכן כתיב [יהושע ג' ט"ו] (והים) [והירדן] מלא על כל גדותיו כל ימי הקציר, אלמא מעיינות מתגברים בימי הקיץ. ור"א אומר אותו יום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה שוקע כדפרישת לעיל, ומעיינות מתמעטים, שהזוחלים שרבו הולכים ומתייבשים מפני חום השמש, ושינה מעשה בראשית והעלה כימה באותו היום, שהי' דרכו להיות אז שוקע, וגם מעיינות שאין דרכן להגביר מן הארץ נתגברו ושוטפין. והיינו דאמר בשלמא לר"א היינו שינה, אלא לר' יהושע במאי שינה [עי' ת"י בתוס'], שהרי דרכו של כימה לשמש באייר ביום ומעיינות מתגברים. והנה ניחא לפי מה שגרס בסדר עולם, אבל רש"י גרס במילתא דר' יהושע מזל כימה שוקע והימים מתמעטים והולכים.
<h2>דף נח.</h2>
[ר"ה י"ט ע"ב] אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. אפי' לא באו עדים. וא"ת תקשי ליה מרישא דמתניתין, על ניסן שלוחים יוצאי', אמאי כיון דנפקי אאדר אמאי נפקי על ניסן, הלא הם יודעים שר"ח ניסן לעולם יום ל' של אדר, כיון דאדר לעולם חסר. וי"ל דאי לא הוו נפקי על ניסן לא היו עושין כלל פסח בניסן, שיסברו שנתעבר השנה דמצוה לקדש על פי הראייה. וא"ת מאי אירייא הני שני חדשים אפי' כולהו נמי. וי"ל דאפי' משום מצוה לא מחללינן, אי לאו טעמא דתקנת מועדות.
